עוגן בים סוער – קשר הורה-ילד כגורם תמיכה הדדי בתקופה של משבר וחוסר וודאות

״אמא, מה אם תהיה אזעקה?״

שואלת אותי ביתי בת ה-5 בשעת ההירדמות לשנת לילה.

״אז נלך למרחב המוגן ונחזור״ אני עונה.

״אבל אמא, לא תהיה אזעקה, כי יש הפסקת אש. נכון?״

״נכון״ אני מהנהנת.

״הלוואי שהפסקת האש תימשך לנצח אמא״.

״הלוואי אהובה שלי, הלוואי״.

להיות הורה בתקופת מלחמה

שיחות דומות לשיחה שמופיעה בתחילת המאמר אולי מוכרות לכל מי שהוא הורה מאז ה7.10.23. ללא ספק, מאז אותה שבת שחורה, התפקיד ההורי הפך למורכב ומסובך ממה שהיה לפני כן. משימות הוריות בסיסיות כמו תיווך והסבר אודות המציאות החיצונית, סיפוק תחושת הגנה וביטחון, תמיכה בחקירתם והתפתחותם הספונטנית של הילדים – הפכו מאתגרות למדי. לעיתים התחושה היא של מי שמנסים להוביל את ילדינו בבטחה, כאשר השביל שאנו מנסים לצעוד בו מטושטש וחשוך. שוב ושוב אל מול שאלות רבות שילדינו שואלים אנו מוצאים את עצמנו מגמגמים, מחפשים את המילים, נבוכים.

לצד זאת, הורים רבים מספרים כי דווקא בתקופה זו הם מרגישים שהתפקיד ההורי והקשר עם ילדיהם מהווים עבורם מקור לתחושת שפיות ולחוסן. משפטים כמו: ״בבועה המשפחתית שלנו המצב דווקא טוב״, או ״הזמן היחיד שבו אני מצליח לא להיות מחובר לחדשות הוא כשאני עם הילדים״, נשמעים על ידי הורים רבים. וכך, נראה כי על אף שהתפקיד ההורי מציב בפנינו אתגרים וקשיים רבים, באותה העת הוא מהווה גם גורם מארגן, ששומר עלינו.

להיות הורה – להיות עוגן

פרופ׳ חיים עומר ואלי ליבוביץ׳ תיארו בספרם ״פחדים של ילדים״ (2007) את ״פונקציית העוגן ההורית״. בספר זה, אשר עוסק בהתמודדות של הורים עם פחדים וחרדות של ילדים, הם מסבירים כיצד ניתן לדמות את תפקידו של ההורה עבור הילד לתפקידו של עוגן – כזה שבאמצעות מבנהו היציב ונוכחותו העקבית, מסייע לילד בהתמודדותו בתוך הים הסוער של החיים, ובמיוחד אל מול חרדות שהילד סובל מהן ועשויות לסחוף אותו למחוזות של הימנעות וקושי בתפקוד. יסודות העוגן ההורי המתוארות הן:

1.  הנוכחות הפיזית והמנטלית של ההורה בחייו של הילד.

2.  יכולות השליטה והוויסות העצמי של ההורה אל מול רגשותיו הסוערים של הילד.

3.  התמיכה החברתית בה נעזרים ההורה והילד בהתמודדותם עם הקשיים השונים.

נראה כי בתקופה זו, שבה המציאות החיצונית אכן דומה מאוד לים סוער ובלתי צפוי, ניתן להרחיב את דימוי העוגן ולהתבונן על הקשר בין ההורה לילדו כעוגן מרכזי לא רק עבור הילד, אלא גם עבור ההורה, ועבור המשפחה כולה. נבחן כעת כיצד כל אחד מהיסודות שתוארו למעלה הופך רלוונטי ושימושי ביותר גם בתקופה הנוכחית, וכיצד הקשר עם ילדינו מהווה מקור גם לגורמי תמיכה וחוסן נוספים.

חוסן משפחתי - בניית קשר 'הורה – ילד'

פשוט להיות יחד - מחקרים רבים מראים כי עצם ההימצאות בקשר אנושי קרוב ובטוח, מהווה גורם משמעותי ומרכזי בהתמודדות עם תחושות איום ולחץ. ברמה הפיזיולוגית, כאשר אנו נמצאים ברגעים של נוכחות וחיבור עם ילדינו אנו חווים תחושת סנכרון והדדיות, ובמוחנו מופרש הורמון האוקסיטוצין, המוכר גם כ׳הורמון האהבה׳. הורמון זה ידוע ביכולתו למתן ולווסת את פעילותם של הורמוני הסטרס המופרשים בעת חשיפה לאיום ולסכנה. מגע גופני, בדמות חיבוק או ליטוף, מסייע גם הוא להגביר את נוכחותו של הורמון חשוב זה.

שמירה על יציבות ושגרה - חלק חשוב מתפקידנו כהורים הינו של החזקת שגרה יציבה וברורה עבור הילד, כזו שיש בה סדר יום מובנה, שגרות וריטואלים קבועים המתקיימים במרחב הביתי המוכר והבטוח. ילדים זקוקים לשגרה ולחזרתיות אלו על מנת לחוש בטחון ויציבות, אשר בתורם נחוצים על מנת שהילד יוכל להעז, להתנסות ולהתפתח. ברור שבתקופה כל כך תנודתית וסוערת במציאות הישראלית, גם אנו ההורים זקוקים לחוויה של שגרה ברורה ומתמשכת, כזו שתסייע לנו לשמר ככל האפשר את הרציפות התפקודית שלנו. הקשר עם ילדינו והחזקת השגרה עבורם, מאפשרת גם לנו ההורים לחוות את אותן תחושות יציבות ועגינה, אשר הכרחיות לנו כל כך.

חיזוק תחושת המשמעות - התפקיד ההורי הוא אולי העוגן היציב והאיתן ביותר מבין התפקידים השונים שאנו מחזיקים כמבוגרים – לטוב ולרע מדובר בתפקיד שהצורך להמשיך ולתפעל אותו אינו מושפע מהשינויים החיצוניים. ילדינו זקוקים לנו ולנוכחות שלנו בכל מצב ובכל תנאי, והצורך להתייצב ולמלא את התפקיד ההורי ללא קשר למידת הסערה המתחוללת בחוץ, מהווה גורם שומר עבור הרווחה הנפשית שלנו. אל מול השינויים הרבים והטלטלה הערכית שנחווית בתקופה האחרונה נוכח ערעור הסדר הקיים בהקשרים שונים (למשל סביב החוויה של להיות מפונה מהבית או הפגיעה בתחושת הבטחון ברמה הצבאית), הבהירות בנוגע לתפקידנו כהורים נשארת עקבית ויציבה. ילדינו ממשיכים להיות זקוקים לנו כדמויות תומכות, מגנות ומחנכות, והיכולת להמשיך ולמלא תפקידים אלו מחזקת את תחושת המשמעות שלנו. ילדינו הם ׳הלמה׳ שלנו, הסיבה שבגללה אנו ממשיכים לתפקד, גם ברמה העמוקה וגם ברמה הכי בסיסית ויומיומית (למשל, לא משנה כמה אני חרדה או מבולבלת נוכח המצב בחוץ, ברור לי שעלי לקום בכל בוקר ולהכין את קופסאות האוכל של בנותיי לגן).

נוכחות קשובה - ילדים הם מומחים של ממש ביכולת להיות נוכחים ב׳כאן ועכשיו׳ ואף לנוע בחופשיות ובגמישות בין תחושות ומצבי רוח שונים. כהורים, יש לנו הרבה מה ללמוד ולהרוויח מזמנים של משחק משותף, ריקוד, עבודת יצירה או שיחה נטולת הסחות עם ילדינו, אשר יאפשרו לנו לתרגל ולהרחיב את הנוכחות הקשובה והמלאה ברגע, כנגד ההיסחפות אחר התעדכנות בלתי פוסקת באתרי החדשות והיגררות למחשבות טורדניות על העבר והעתיד. בנוסף, התפקיד ההורי טומן בחובו כאמור את הצורך לשכלל ולפתח תדיר את יכולות הוויסות הרגשי והשליטה העצמית שלנו, אל מול רצונותיהם ורגשותיהם המשתנים והעוצמתיים של ילדינו. יכולות וויסות אלו חשובות עבורנו כיום יותר מתמיד, כאשר אנו נאלצים בעצמנו להתמודד עם רגשות רבים ועוצמתיים שהמצב החיצוני מעורר בנו.

תמיכה חברתית להורה - בהקשר לאלמנט התמיכה המוזכר בתיאור המקורי של פונקציית העוגן ההורית, חשוב לציין גם בתקופה זו את חשיבותם של מקורות תמיכה עבור ההורה עצמו. בדומה להוראות שניתנות על ידי הדיילת בעת שטסים עם ילד צעיר, אשר מנחות את ההורה בעת סכנה ללבוש קודם את מסיכת החמצן שלו ורק לאחר מכן להלביש את המסכה לילדו, כך גם בעיצומה של תקופה זו ובהתייחס לתפקיד ההורי ככלל. ישנה חשיבות עצומה לכך שההורה יקדיש תשומת לב ל׳סוללה הנפשית׳ שלו ויבחן מתי הוא זקוק לעצירה ולהטענה כלשהי על מנת שיוכל להמשיך למלא את תפקידו ההורי באופן רגיש ומווסת. לשם כך חשובה מאין כמוה הפנייה למקורות התמיכה בעת הצורך, בין אם מדובר בבני משפחה נוספים ובין אם מדובר על חברים ומכרים אחרים. רק דרך הושטת יד הדדית בשעת הצורך, נוכל אנו כמבוגרים להמשיך להוות את העוגן לו ילדינו זקוקים.

לייצר אווירה חיובית בבית שלנו

לסיכום, למרות המורכבות בלהיות הורים בתקופה שכזו, יש לנו הרבה כלים, שלעיתים נראים לנו מובנים מאליהם, אך הם מאוד משמעותיים לילדינו ומאפשרים לנו לייצר עבורם ועבור עצמנו מרחב בטוח שמפתח את החוסן ואת יכולת ההתמודדות שלהם כילדים ושלנו כמשפחה. הנה כמה עצות פרקטיות שמאפשרות לנו לייצר אווירה חיובית בבית, ונגזרות מהדברים שהובאו כאן:

1. הקפידו על שגרה יציבה ועקבית ככל הניתן, הכוללת עוגנים קבועים במהלך היום והשבוע (למשל, קבעו יום ספציפי שבו כל המשפחה אוכלת יחד ארוחת ערב). במידת האפשר, שתפו את הילדים מראש בתוכניות לקראת השבוע הקרוב, דבר שיגביר את חווית השליטה שלהם.

2. שלבו בשגרה היומית והשבועית פעילויות קבועות חיוביות, שיסייעו בהגברת רגעי הנאה משותפים ושימת דגש על הדברים הטובים בחייכם (למשל: בסיום היום כל אחד מבני המשפחה מספר על משהו טוב שקרה לו היום או מודה למישהו אחר מהמשפחה על משהו).

3. השתמשו בחיבוק ובמגע כדי להביע חום ולעודד תחושת קירבה ובטחון.

4. שלבו פעילויות קצרות שמזמנות נוכחות קשובה ב׳כאן ועכשיו׳, ללא הסחות (למשל: האזנה למוזיקה ושירה משותפת, ריקוד, משחק דמיוני, יצירה  או בישול משותפים).

5. תרגלו יחד פעילויות שמסייעות בפיתוח מיומנויות של וויסות רגשי והרגעה (למשל: 3 נשימות עמוקות יחד לפני שיוצאים מהבית, דמיון מודרך משותף של מקום מרגיע ושמח, ציור או כתיבה משותפים). 

6. היעזרו במקורות תמיכה בדמות בני משפחה אחרים או חברים, ובמידת הצורך פנו לעזרה מקצועית.

הכותבת:

שירי מן, פסיכולוגית קלינית מומחית ומנחה במרכז מיטיב, מרכז לחקר ויישום פסיכולוגיה חיובית באוניברסיטת רייכמן. עוסקת בטיפול בילדים ובהוריהם, מתבגרים ומבוגרים