בת 25. כבר שנה וחצי שהיא מתמודדת עם הניסיון להינזר מעישון של ג'וינט. 7.10.2024. אנחנו יושבות בחדר הטיפול ולוקח זמן עד שהמשמעות של התאריך נכנסת לחדר ואיתה מגיעות הדמעות. הכאב הלאומי מתערבב בכאב האישי על חברים שלא ישובו עוד.
באותו הערב אני מקבלת ממנה טלפון בהול. "אני צריכה אותך. אני צריכה עכשיו ג'וינט, אני לא יכולה, לא רוצה ולא מצליחה להכיל את הכאב הזה". הכאב הזה הוא כאב ששותפים אליו צעירים רבים בשנה האחרונה, כאב של יום יום. צעירים מכל קשת האוכלוסייה, מתמודדים עם אובדן, כאב וחשיפה לאירועים טראומטיים שפוגעים בתחומי חיים רבים כמו לימודים, תעסוקה, בריאות הנפש והגוף. הרבה מהצעירים נושאים בנטל ההגנה על המדינה ובמחירים הכלכליים והחברתיים שמתלווים לאירועי המלחמה, בעורף ובחזית.
סקר שנערך בחודש יוני האחרון במרכז הישראלי להתמכרויות מציג תמונה מדאיגה על האופן שבו צעירים, בני ה18-26, מתמודדים עם השלכות המלחמה. לפי הנתונים, אחד מכל שלושה צעירים מדווח על שימוש בסיכון מוגבר בחומרים ממכרים. מדובר בצעירים שכבר פיתחו תלות בחומרים, ומגדירים את עצמם כמתמודדים עם התמכרות.
כמו כן, נמצאה עלייה חדה בצריכת תרופות הרגעה ושינה, שזינקה פי שלושה לעומת הסקר הקודם. גם צריכת תרופות מרשם, בעיקר כאלה שמיועדות לשיכוך כאבים, עלתה פי 2.5. עוד עולה מהסקר כי כ-19% מהצעירים מדווחים על שתיית אלכוהול ברמת סיכון מוגברת. ולמרות הנתונים המדאיגים, ייתכן שהמספרים בפועל גבוהים אף יותר, בשל הבושה שמלווה את הדיווח העצמי. בנוסף, נרשמה עלייה בהתמכרויות התנהגותיות, כמו צפייה בפורנו והימורים.
למה זה קורה?
גם בימי שגרה, רבים מאתנו נמצאים בהשתוקקות מתמדת לגירויים שנצרוך ויאפשרו לנו להרגיש יותר טוב. חומרים שיעזרו לנו להגביר את תחושת הרווחה והאושר, או להרגיש פחות רע ובכך להפחית את תחושת הכאב והסבל. כיום, הרבה מאד מהחומרים והגירויים הממכרים זמינים לנו בלחיצת כפתור אם זו אפליקציה להפצת קנביס או אתרי הימורים ופורנו באינטרנט. שילוב של זמינות גבוהה עם הרגל של צעירים רבים להשתמש בחומרים והתנהגויות ממכרות גורמים להם ברגעים של לחץ, דחק וטראומה לבחור בשימוש בחומרים ובהתנהגויות שבשלב ראשון אינם ממכרים אך בהמשך יכולים להפוך לממכרים, וכפי שעולה מהדו"ח אכן רבים מתמכרים כדרך להקל על הלחץ, הדחק והטראומה. כמו אותה צעירה בתחילת הדברים, כשהרגש של האובדן היה קשה לה מדיי היא חיפשה דרך להתרחק מהתחושה הזו, להדליק ג'וינט ולטשטש את הרגש.
ואם זה עוזר להם? אז מה הבעיה?
שימוש מוגבר לא מאפשר לאותם צעירים לגשת למשאבים הפנימיים שלהם ולהתמודד או להחלים ובכך לפתח את החוסן שלהם. כי אם במקום לקבל עזרה ולדבר על הכאב, לעבד אותו, אותו צעיר נוטל תרופות הרגעה, שלא תחת מרשם, בשימוש מוגבר, הוא אולי, כביכול מתפקד, יכול להיות שהוא יקום בבוקר לעבודה או ללימודים ויראה די סבבה, אבל למעשה הוא לא התחיל את תהליך השיקום שלו, אלא רק דחה והעמיק את הבעיה. המצוקה עדיין שם גם אם היא עכשיו מטושטשת.
השימוש המוגבר פוגע בכל מעגלי החוסן. החוסן הפיזי נפגע מעצם החומר המזיק שנכנס לגוף, מהפגיעה באיכות השינה ובהרגלי התזונה. החוסן החברתי נפגע כי אם במקום להיעזר במעגלי תמיכה, אדם פונה לכוסית או לפורנוגרפיה כדי להתנתק, עם הזמן הוא מתרחק ממעגלי תמיכה, איננו מבקש עזרה ומעמיק את בדידותו. החוסן הנפשי ניזוק כשהאדם מטשטש באמצעות החומר או ההתנהגות את הרגשות שעולים בו. החוסן הקוגניטיבי נפגע כשמתפתחת פרשנות שלילית בנוגע ליכולת ההתמודדות שלי ובאמונה שהמצב לא ישתנה לטובה. כלומר, תחת שימוש, האדם הרבה פעמים נשאר עם רגשות קשים שמפעילים אצלו פרשנות שלילית וזו מקשה על היכולת לנוע קדימה ולראות "מעבר להר".
פיתוח החוסן במקום עוד ג'וינט
פיתוח חוסן היא מיומנות נרכשת שצריך לטפח ולחזק אותה ולכן היא אפשרית לכל אחד ואחת. ככל שמאגרי החוסן מלאים יותר, הסיכוי שנפנה אליהם בשעת מצוקה, משבר, לחץ, דחק או טראומה הוא הרבה יותר גבוה. או במילים אחרות, יש יותר סיכוי שארים טלפון לאדם קרוב, כמו שעשתה אותה צעירה, מאשר שאפנה לכוסית העראק, לפורנו, לג'וינט וכו' כדי לשכך להדחיק ולהתעלם מהכאב.
כשאנחנו מתמודדים עם הרגשות שלנו ומאפשרים לעצמנו לחוש אותם, גם אם הם כואבים, אנחנו בונים עוד קומה בנפש שמאפשרת לנו להתמודד טוב יותר מפעם לפעם.
בעוד המציאות מציבה אתגר עצום, ישנם צעדים פרקטיים שצעירים יכולים לנקוט כדי לחזק את החוסן האישי שלהם ולהתמודד עם התקופה המורכבת בצורה בריאה:
1. לדבר על הכאב
שיתוף בקשיים עם חברים, משפחה או מטפלים מקצועיים יכול להקל על תחושת הבדידות ולעזור בעיבוד
רגשי של החוויות.
2. לא לוותר על שגרה הקפדה על סדר יום, גם בתקופות קשות, מספקת יציבות ומחזקת תחושת שליטה. יש לכלול בשגרה זמן לפעילות גופנית, תזונה מאוזנת ושינה מספקת.
3. לתת מקום לרגשות
במקום להדחיק רגשות, חשוב להכיר בהם ולמצוא דרכים לבטא אותם, כמו כתיבה, ציור או שיחה עם אדם קרוב.
4. להשקיע בקשרים חברתיים
מערכות יחסים קרובות הן מקור כוח משמעותי. הקדשת זמן לאנשים שאכפת להם יכולה לחזק תחושת שייכות ותמיכה.
5. לבקש עזרה מקצועית
אין בושה לפנות לעזרה נפשית. פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומטפלים יכולים לספק כלים מותאמים אישית להתמודדות עם לחצים וטראומות.
6. להתנסות בפעילויות מרגיעות
טכניקות כמו מדיטציה, יוגה או נשימות עמוקות יכולות להפחית את רמת הלחץ ולהחזיר איזון נפשי.
7. לתרום לקהילה
מעורבות בפעילויות כמו התנדבות או יצירה יכולה לתת תחושת סיפוק ומשמעות גם בתקופות קשות.
פיתוח חוסן אישי הוא תהליך שמעצים אותנו. כל צעד קטן, כמו שיתוף רגשות או בניית שגרה בריאה, מקרב אותנו לעמידות רגשית ולחיים מספקים יותר.זכרו, החוסן שלכם זמין לכם. הוא כמו שריר שצריך לטפח – ועם הזמן, הוא יהפוך לחלק בלתי נפרד מכם, גם ברגעים הקשים ביותר.
למידע נוסף בנוגע להתמודדות עם התמכרויות ניתן לפנות לאתר המרכז הישראלי להתמכרויות ( ICA), המספק מידע רב בנוגע להתנהגויות ממכרות והימנעות מהן.
הכותבת:
מיטל זמיר דוידי, עובדת סוציאלית קלינית ומנחת קבוצות. מטפלת, מרצה ומפתחת תוכניות צעירים במרכז הישראלי להתמכרויות ובמרכז מיטיב, אוניברסיטת רייכמן